מצבי הצבע של 8 סיביות ו-16 סיביות משמשים בדרך כלל לתיאור עומק הצבע של תמונה ב"סיביות", כלומר, מספר הסיביות בכל ערוץ צבע. ההבדל העיקרי בין השניים הוא כמות הצבע והפרטים. עומק צבע, הנקרא גם עומק סיביות או מספר סיביות צבע, קובע כמה צבעים ניתן להציג לכל פיקסל.
מספר צבעים:
8bit: כאשר כל צבע של אדום (R), ירוק (G) וכחול (B) מיוצג באמצעות בייט אחד (8bit), כל תמונה יכולה לכלול 16.7 מיליון צבעים, ו-8bit נחשב ל-16.7M.
16 סיביות: כאשר כל צבע מיוצג על ידי שני בתים (16 סיביות), כל תמונה יכולה לכלול 65,536 צבעים. 16bit מספק מגוון גדול יותר של צבעים, מה שהופך את התמונה למסוגלת יותר להציג צבעים ופרטים עשירים, והתצוגה מסוגלת להציג יותר צבעים ורמות גווני אפור.
רמות גווני אפור:
8 סיביות: אם זו תמונה בגווני אפור, כל פיקסל מיוצג על ידי בייט אחד (8 סיביות), לתמונה יכולה להיות 256 רמות של גווני אפור.
16 סיביות: כל פיקסל מיוצג על ידי שני בתים (16 סיביות), ותמונה יכולה לכלול 65536 רמות אפור.
צבע 16.7M
התצוגה משתמשת בדרך כלל בבינארי כדי לייצג את הצבע. צבע 16 סיביות הוא 65536 צבעים, כלומר 2 בחזקת 16; צבע 24 סיביות ידוע בשם "צבע אמיתי", שיכול להגיע לגבול העין האנושית, מספר הצבעים הוא יותר מ-16.77 מיליון צבעים, כלומר 2 בחזקת 24. צבע 16.7M אומר שהוא תומך בהצגת המספר המרבי של צבעים של 16.7 מיליון, כלומר הוא יכול להציג 16.7 מיליון צבעים שונים. "M" הוא המשמעות של מיליון, הוא הקיצור של מילון באנגלית. 16.7 מיליון = 16.7 מיליון = 16.7 מיליון.
ניתן לחשוב על "עומק הצבע" של תצוגה כעל פלטת צבעים שקובעת כמה צבעים נתמכים על ידי כל פיקסל על המסך. מכיוון שכל פיקסל בתצוגה מורכב משלושה צבעים בסיסיים, אדום, ירוק וכחול, וגם בהירות הפיקסל נשלטת על ידם (למשל, כאשר כל שלושת הצבעים נמצאים במקסימום, הוא יהיה לבן), בדרך כלל ניתן להגדיר את עומק הצבע ל-4 ביט, 8 ביט, 16 ביט, 24 ביט. ככל שמספר הביטים בעומק הצבע גבוה יותר, כך יש יותר צבעים, והצבעים המוצגים על המסך יהיו מציאותיים יותר. עם זאת, כאשר עומק הצבע גדל, זה גם מגדיל את כמות הנתונים לעיבוד על ידי כרטיס המאיץ הגרפי.
עומק צבע משמש בדרך כלל כדי להמחיש את יכולתם של צבעים. זה קשור קשר הדוק למספר הקוונטיזציה הקטן של תהליך הדיגיטציה, כך שעומק הצבע מבוטא בעצם על ידי סיבית מספר הקוונטיזציה. ככל שמספר הביטים גדול יותר, כך מספר הצבעים שניתן להציג לכל פיקסל גדול יותר, הצבע עשיר יותר, התמונה מציאותית יותר והקובץ גדול יותר. לדוגמה: פורמט BMP, תמיכה באדום, ירוק, כחול כל 256 סוגים, שילובים שונים של אדום, ירוק וכחול יכולים להוות 256 מתוך שלוש פעמים הצבע, הוא צריך שלושה מספרים בינאריים של 8 סיביות, בסך הכל 24 סיביות. אז עומק הצבע הוא 24.
ככל שרזולוציית המסך באותו גודל גבוהה יותר, כך התצוגה ברורה יותר. אם רזולוציית המסך באותו גודל נמוכה, גם אם תצוגה של 16 מיליון צבעים אינה טובה כמו תצוגה גבוהה של 260,000. לדוגמה: תצוגה של אותו גודל TFT LCD בגודל 2.4 אינץ' ברזולוציה של 240 × 320, אז 16 מיליון צבעים טובים יותר מ-260,000 צבעים ו-65,000 צבעים.
צבע מושג לעתים קרובות באמצעות שלושת צבעי היסוד RGB (אדום, כחול וירוק), כך שלצבע צריכים להיות שלושה ערוצי צבע ראשוניים, אם כל ערוץ הוא בעומק צבע של 8 סיביות, התצוגה הסופית של הצבע באמצעות שילוב הסידור צריכה להיות (2 ^ 8) ^ 3, כ- 16.77 מיליון צבעים, אותו הדבר ניתן לקבל מיכולת הצבע של 10 סיביות צבע של מסך 1.07 סיביות צבע.
10bit עבור אנשים מסוימים הוא הכרחי לחלוטין, משאבי מדיה זורמת גם קשה לתמוך בתצוגת 10bit, כגון צלמים מקצועיים בעיבוד שלאחר, אתה יכול להשתמש בתצוגה של 10bit כדי להתמודד עם התמונה, לאחר התקרבות ופעולות אחרות, אתה יכול לקבל אפקט מעבר צבע טוב יותר. אז התמקד בקצב הרענון, קצב הדגימה, סולם הצבעים, דיוק הצבעים ופרמטרים נוספים על מנת לשקף את הביצועים הטובים יותר של התצוגה.
